מי אני בוחר להיות על הבמה ובכלל

אני מאוד אוהב את איך שהמסר המדויק שאתה צריך לשמוע מוצא את הדרך להגיע אליך בדיוק בזמן הנכון.

בשבועות האחרונים אני משתתף בקורס "אמנות הנאום", כדי לשכלל ולדייק את ההרצאות שלי.

אחד התרגילים היה להגדיר איך אני יודע שהקהל באמת מתחבר למה שאני מלמד. היינו צריכים לתת סימנים קונקרטיים ולא ורק להגיד "אני מרגיש את זה", "קהל עירני ומשתף פעולה" וכד'.

כל השבוע ניסיתי להגדיר את ה-סימן לתחושה הזאת, שבקליניקה, באחד על אחד, אני מיומן לזהות איך זווית ראייה מעצימה שהצעתי באמת נגעה ופתחה את ליבו של מי שמולי לאפשרות חדשה, אבל מול קהל גדול, מורכב.

אז ככה זה מהדהד לי בראש כמה ימים, התחושה ברורה והרבה מילים סביבה אבל עדיין חסר דיוק. ואז בוקר אחד נתקלתי בסרטון מרגש ששיתפה חברה בפייסבוק, בסופו הציע לי יוטיוב הרצאת טד מופתית שכבר ראיתי מספר פעמים אבל שכחתי מקיומה, זכרתי שהיא נהדרת אבל לא זכרתי עד כמה.

המנצח בנימין זנדר מוביל הרצאה קלילה ומצחיקה אך בו בזמן עמוקה ומשמעותית, אישית ואוניברסלית. בסוף ההרצאה היה לי ברור לא רק מה הסימן שחיפשתי – ברק בעיניים, הוא גם הפנה את תשומת ליבי פנימה, לשים לב מי אני בוחר להיות על הבמה ובכלל. כדי לא להיגרר עכשיו להמון מילים על זה, אני ממליץ בחום פשוט לראות את הסרטון.